לידה ראשונה, ערב שבת. קסם.

רגע שאין שני לו בעולם כולו

ערב שבת , היא בשבוע 40+5 משהו מתחיל באמצע סעודת שבת טלפון ... מרגיש שמתקדמים, מתלבטים אם להתחיל להתארגן לנסיעה.

שעתיים אח"כ יוצאים מהבית.

ערב שבת .

לוקחת פלאפון,

מפתח של הרכב, מחבקת את הילדים . מוזר לצאת ככה בשבת.

נוסעת ותוך כדי מתפללת, תפילת הדרך , שרה לי 'יהי שלום בחיילך שלווה בארמנותייך' מרגישה שהתפילה הזאת היא לרחם ,

לגוף שלנו שמחזיק את התינוק.

שעושה עבודה מדהימה!

פלא .

מגיעה לעין כרם.

היא מאד לטנטית - שלב די ראשוני של הלידה. מתלבטים מה לעשות. בסוף חוזרים הבייתה. מסכמים שאם משהו מתפתח הם מתקשרים ונחשוב שוב.

כל השבת אני במתח ובתפילה, מספיקה להיות עם המשפחה, עם אורחים.

כמה דק לפני צאת שבת הם מתקשרים. הם העבירו את כל השבת עם צירים ומרגיש שמשהו מתחזק ,

מפחדים מפקקים במוצש.

במחשבה של רגע אני חושבת להגיע איתם לקליניקה, לחממה. מקום נעים . חמים. קרוב לבית חממה עסקית

נעשה שיאצו, טיפול, בנחת נראה איך מתקדמים.

פתרון מצויין. מעבירים שם שעתיים, קצת הומאופתיה , שמנים ...

מרגישה כמו מכשפה :-)

הצירים מתחזקים ומצטופפים.

מחליטים להתקדם (איזה כיף שיש מקום כמו החממה שאפשר לנו את המרחב הזה) מגיעים .

ברוך ה' לידה פעילה, נכנסים לחדר לידה ... אפידורל. מנוחה.

הגוף יודע. היא יודעת.

הוא לא זז ממנה, אני לוחצת עליו לצאת להתאוורר אבל הוא מתעקש. היא צריכה אותי פה עכשיו.

הוא והיא- מחוברים, הוא מכיר אותה הכי טוב. מרגש.

צוות מתוק, סבלני, חם, עוטף.

5:50 לפנות בוקר תינוק מתוק מתוק גבר קטן. הופך אותם להורים.

אבא ואמא. משפחה.

אני נפעמת כל פעם מחדש מהכוחות שיש לנשים. לא יאומן.

פשוט פלא עצום וגדול.

ופלא שזאת העבודה שלי .

מתפללת תמיד שאהיה שליחה נאמנה ברגעים האלו לזהות מה הצורך, איפה להניח יד, להרגיש מה הדבר הנכון כרגע. להגיד או לעשות.

הפעם באמת הרגשתי מכשפופה, מביאה לה שלוק של הומאופתיה, אח"כ פרחי באך, מטפטפת שמנים אתרים לשחרור, הרפיה, פתיחה.

לידה ראשונה שהשתמשתי בהומאופתיה בעקבות סדנא של ברברה המיילדת המדהימה.

מודה שזה עבד!

מצד שני. לתת לדברים לקרות מעצמם.

לא להתערב כשלא צריך . לתמוך, ללוות . להיות בנוכחות וקשב לצורך באותן הרגע.

לידה זה דבר מטורף.

תודה תודה תודה

נס גדול 🙏